<h1>סמ"ג לאוין סימנים שנ"ו—שנ"ז</h1>
<h2>דף פד.</h2>
שלא ישבור עצם בפסח ראשון שנאמר (שמות י"ב מ"ו) ועצם לא תשברו בו. שלא ישבור עצם בפסח שני שנאמר בפרשת בהעלותך (במדבר ט' י"ב) ועצם לא ישברו בו. שנינו בפרק כיצד צולין השובר עצם בפסח טהור סופג את הארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים, ואומר בגמרא שובר בטמא מנלן אמר קרא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול, מותיר בטהור מנלן, דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר וגומר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו. אומר שם (פ"ד ב') שאם שבר העצם מבעוד יום הרי זה לוקה שהרי זה פסח כשר הוא, וכן אם שבר אחר כמה ימים הרי זה לוקה, לפיכך שנינו (פ"ג א') העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר כדי שלא יבאו לידי תקלה. ומסיק שם (פ"ה א') שאין חייבין על שבירת עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בו מוח והשורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת עצם (פ"ד ב').
